מראמורש Maramaros

גם אזור מאראמרוש שבחבל טרנסילבניה, נחשב למאד מיוחד באופיו, גם בו אתרים של מורשת העולם המוכרים על ידי אונסק"ו בעיקר כנסיות עתיקות מיוחדות הבנויות עץ. האזור גובל בצפון ובצפון מזרח עם אוקראינה והונגריה ובדרום עם קרישאנה. השפה השניה הונגרית, אך מדברים גם הונגרית אוקראינית, רוטנית, וגרמנית. אזור של עמקים עמוקים ורכסי הרים נישאים. תקופות ארוכות היה מבודד ומנותק ועל כן נשמרו בו מסורות עתיקות יותר מבמקומות עתיקים אחרים. המוסיקה  שלו משמרת יסודות של תושבי אירופה הקדומים הגתים והקלטים (מזכירה במידה רבה מוסיקה אירית ובסקית). מארשורש הוא אזור מתפתח במהירות וכמות התיירות הזורמת אליו (גם מהונגריה השכנה) הולכת וגדלה משנה לשנה. כדאי למהר בטרם תאבד האותנטיות שלו. שני האזורים הנוספים קרישאנה ובה הערים החשובות אורדיה וארד, ואזור  באנט ובו העיר טימישוארה הם פחות מתויירים עדיין.

הזמנה לסיור מודרך במרמורש



מחוז מרמוריש יש הכל חוץ מהים, היית ברומניה? כמובן יענה לך הישראלי הממוצע, אבל בחבל מרמוריש עדיין לא - חבל ארץ שלא התגלה במלואו. לפני מלחמת העולם השניה היה האזור מאוכלס בעיקרו עם יהודים, מי  בערים המרכזיות ומי בכפרים הפזורים . מחוז מרמוריש היא "רומניה  של אתמול- האוטנטית". חבל מרמוריש נמצא בצפון מדינת רומניה, גובלת במערב עם הונגריה, בצפון עם אוקרינה ובמזרח עם חבל בוקובינה שהנו לכשעצמו אתר תיירות מעניין. ראוי לציין שחבל מרמוריש התפרסם לראשונה כאשר הנסיך צ'רלס האנגלי הגיע לצייד לפני כעשור והתאהב במחוז; קנה מספר בקתות קטנות והפך אותן לטירות שאליהן בא לבקר פעם בשנה בעונת הקיץ.

מדוע מתאהבים במחוז זה?

נוף, אויר, אוכל, פולקלור, אומנות עץ, שתיה והרבה חיוכים ורקודים- הדומים להורה הישראלית- כי הלא את ההורה הביאו הרומנים הראשונים שעלו לארץ בעליה השניה. מיד עם תחילת הנסיעה מקלוג' למרמוריש הנמצאת בין הרים עמקים וגבעות הנעות בין 500 מטר  ועד  לגובה של 2,300 מטר, מתגלים הנופים מרהיבי העינים, האכרים החרוצים העובדים מהזריחה ועד השקיעה בין אפריל לספטמבר. הכבישים אמנם צרים ויש תחושה שאנחנו כמעט בתוך הסלון של התושבים הגרים לצידי הדרך, זו הזדמנות לראות את הבתים הישנים מול הבתים המודרניים הבנויים ברמה בינלאומית כמו הוילות שבישראל - רק שהבתים צבועים בצבעים שהיינו אומרים "קיצ'א" – כמובן על טעם וריח אין מה להתווכח.

במרמוריש לכל בית יש שער מעץ, עבודת יד, הנמשכת קרוב לשנתיים, הסמלים החרוטים משקפיים את חיי המשפחה, ספורים הסטוריים ובקשה לשפע, בריאות ופריון. עוד מראה מעניין הוא עץ שעליו תולים סירים צבעוניים, בית שבו בגינה רואים מראה זה סימן שיש נערות בגיל נישואין, ככל שיש יותר סירים המשפחה במצב כלכלי טוב מאד. ואם העין נחשפה למספר רב של שטיחים התלויים על מרפסות הבית הענק, זה סימן שהנערה התארסה, ככל שיש יותר שטיחים ארוגים בעבודות יד ובצבעים מרהיבי עין, סימן לשפע במשפחה.

מראות אלו מופיעים לאורך כל הדרך, וכמובן יש הפתעות של עדר כבשים החוצה את היער או פרות עם פעמונים לצווארן המודיעות לרועה היכן הן רועות. כמובן אנו לא בהודו אבל בכל זאת יש לתת לעדרים לעבור ; או נפגשים באכר עם עגלת הסוס המעקבת את מהירות הנסיעה של אוטובוס התיריים. במשך הנסיעה אי אפשר שלא להרגיש ולנשום את האויר הצח והנקי, כתוצאה מעודף החמצן ביערות הרבים שבאזור. רב הנסיעה לעיר סיגט שהיתה פעם בירת המחוז היא דרך ההרים. יש מקומות במשך הנסיעה שהעצים הנראים כגורדי שחקים מתחבקים ונפגשים משני צידי הדרכים בה בשעה שהם מצילים ומקררים את התייר בחדשי הקיץ החמים, כי אין המנהג במרמוריש להשתמש במזגן חוץ מהאוטובוסים.

האוכל הרומני הושפע מהכובשים והעמים שרומניה היתה תחת שלטונם במשך 200 השנים האחרונות כמו הטורקים, האמפריה האוסטרי-הונגרית וממדינות הבלקן, אך בעיקרו האוכל מבוסס על בשרים למיניהם, כבש, חזיר ובקר וכמובן שלא נשכח את הקבב המפורסם "מיטיטאי" ומעדנים מקמח תירס. ה"ממליגה" המפורסמת שגם ידועה באטליה בשם "פולנטה" היא חלק בלתי נפרד כמעט מכל ארוחה- ותמיד בתוספת שמנת,גבינה וחמאה- חוקי הכשרות אינן בעלי תוקף באוכל הרומני!

ואם יש לכם מה שנקרא "שן מתוקה" המבחר מעל ומעבר לצפיות....עוגות, עוגיות מבצק שמרים שהוא תחום המומחיות של הקונדיטורים הרומניים, "קוזונאק" שזה מה שנקרא " באבקה- עוגת שמרים", בתוספת שקדים, שוקולד או קנמון. לביבות תפוחי – אדמה " חרמזלי" מיידיש מעדן בכל מסעדה מקומית – זו ירושת המטבח היהודי שהשאירו למקומיים בכדי שלא ישכחו אותם עפ"י שנשלחו למשרפות באושויץ, ועוד מדענים למיניהם כמו "הפפנש" שזו מן סופגניה עם הרבה ריבת פרות יער וקצפת, עוגת "וארגאבלס" איטריות עם גבינה וריבה המזכיר לנו את ה -" קוגל" של הסבתות שלנו, מזכרת קולנרית מהמטבח ההונגרי. ולבסוף עוגת קמח תירס בשם "מלאי" עם צימוקים ואגוזים, מעדן משביע לאכר העובד כל היום בשדה.

ולאוהבי השתיה – כל ארוחה לפני באמצע ולבסוף שותים " פלינקה " או "צויקה", שזה מן ברנדי רומני העשוי מפרות הגדלים באזור:תפוחים,משמש,אפרסקים ושזיפים בתוספת אלכוהול. כמעט כל תושבי מחוז מרמוריש מכינים את המשקה בבתיהם ומגישים לכל אורח הבא לבקר ביד רחבה, הזהרו לא להשתכר. בשעה שנפרדים מקבלים במתנה בקבוק קטן מפלסטיק שהיה פעם בו קולה או מים, אבל עכשיו מעדן השתיה "פלינקה" ניתן למזכרת ממרמוריש. אנשי המחוז ידועים כמכניסי אורחים, אוהבים לשתות, לאכול,לצחוק ולשיר – השמחה תמיד שורה בביתם- ובין השאר גם להשתכר לצערינו- זהו חלק מהפולקלור. כפי שהזכרתי לעיל, האזור מוקף ביערות ורב בעלי המלאכה מומחים ואומנים בעבודות עץ לשערים ולהכנת רהיטים – קוריוז מענין השולחנות והכסאות המתקפלים של "איקה" מיוצרים בשני בתי- חרושת בסיגט, ומשם נשלחים לכל העולם.

שאלה אותי חברה מתי הזמן הכי טוב להגיע למקום גן-עדן זה? אמרתי כל עונה ויופיה, אך בכללי מתחילת האביב במאי כשהשלג עדיין נראה על ראשי ההרים ולפעמים נשאר השלג אפילו בקיץ ועד סוף ספטמבר כאשר השלכת היא בשיא יופיה בצבעים אדום,כתום,צהוב, חום ושחור, ובין לבין גשמי הסתו מנקים את האויר מהאבק הדק של הקיץ היבש.בתי- מלון- אמרה חברתי מה המצב? בתי המלון בעיר, ובאזור בגדר רמה גבוהה, אולי העיצוב לא מודרני, אבל נקי, מסודר, ויש להרגיש בנוחיות.

לסיכום, עלי לייעץ למבקרים שהכי טוב שלא ינהגו בעצמם, למען יוכלו להנות מהנוף ולא להלחץ מהנהיגה האיטית והקשה, לא בכל מקום הכבישים רחבים ונוחים כשם שיש מבינינו הרגילים לנהוג באירופה על כבישים מודרניים. הפעילויות הן רבות ומתאימות לכל המבקרים, האזור גדול ומלא בארועים אומנותיים,ובקונצרטים בחדשי הקיץ, המתאימים לכל גילאי המשפחה. להתראות ובואו לחקור ולבחון אזור כה מדהים.

 לתאום סיור צרו איתנו קשר 0544-980544 או במייל : [email protected]