דנובה
אתר טבע מיוחד במינו, המתפתח במהירות, מושך איליו אנשי טבע, חובבי ציפורים, וחיי בר, מכל העולם, יש כאן כ20 שמורות, ומשטחים של איי קנים מהגדולים בעולם, התחבורה מתנהלת בסירות בדרך כלל, משרדי הנסיעות בעיר טולצה מציעים סיורים מודרכים, אך בכפרים הקטנים אפשר לסכם עם מקומיים, להשכיר סירות לצפייה בטבע העשיר, לדייג, ולמעבר ממקום למקום. הנוף הוא לבירינט עצום, ולתייר קשה מאד להתמצא בסבך הקנים. חשוב לצאת עם מדריך מקומי, או דייג מקומי, גודל השטח כ6000 קמ"ר, מאות מיני ציפורים, ולמעלה מ150 מיני דגים.
טיול ראשון בדלתא של הדנובה
(הטיול נערך באביב 1993 ,שינויים רבים חלו מאז, אך עדיין יש באזור קסם רב, וחזרתי איליו פעמים רבות.) אל העיר " טולצה" הגעתי שבכיסי פתק ובו מספר הטלפון של מר "איסמעיל" ממונה מפקח על הדלתא כולה, אלא שהנ"ל היה בבוקרשט בעסקי הבחירות לנשיאות רומניה, ועל כן נסענו לאורך הזרוע הדרומית אל העיירה הכפרית: ’מחמודיה" היושבת על התעלה הנקראת "ספנטה גאורגיה", וגם שם לא עצרנו הרבה והמשכנו עד לכפר" מוריגיול", בין האגם לתעלה ועצרנו בנמל הדייג המקומי.
הנמל עצמו, הוא תעלת מים הנפתחת אל הדנובה, לאורכה מזחים מעץ וברובם קשורות סירות דייג כהות, פשוטות מאד, משוטים הקשורים בחבלים, ומלכודות דייג שונות, אך גם מעין ספינות דייג קטנות "שאלופות " ברומנית, שעל אחת מהן ישנו שלט פשוט "הפלגות סיור בדלתא". על הספינה מנמנם אדם מבוגר, אני שואל למועד ההפלגה , כתגובה הוא מהמהם," עוד מעט בעל- הבית יבוא" (שאפול) ברומנית .אנחנו שכבר מנוסים ברומנים עוד מנסים להבין כמה זמן זה עוד מעט, ועל כך הוא עונה " יותר טוב שתבואו אחרי ארוחת צהרים". אנחנו מסכמים לעצמנו יש לנו לפחות 3 או 4 שעות למצוא עניין אחר.
האזור רוחש חיים, סירות דייג מגיעות מדי פעם מלוות בלהקות שחפים, אנפות למיניהם חולפות מעלינו, מדי פעם להקות ברווזים במעוף מהיר, מדי פעם חגים עיטים במעגלים רחבים. בתעלה עצמה סופיות יוצאות וחוזרות אל הקנים, וכמותן האגמיות שכאשר אנו מתקרבים אליהן רצות על המים ואף מתעופפות מעט בטרם יחזרו בשנית אל התעלה. כך שזמן ההמתנה חלף מהר.
" השאפול" סוף סוף הגיע, ויצאנו לדרך, משני ציידי הספינה הקטנה ספסלים, אנו מוצאים עצמנו עם עוד זוג יחסית צעיר, לבושים די מהודר, "המנמנם" גם הוא נמצא, ועוד אישה, גם המנהל די מלובש. נכנסים לערוץ הדנובה הדרומי, רוחב הערוץ בקטע זה מאות מטרים. לאחר כמה קילומטרים פנינו לעבר אגם פנימי, שבין התעלות, ונגלו לעינינו להקות שקנאים, ברבורים, ומאות קורמורנים, וכן ברווזים בלתי מוכרים אלו הנודדים בצירי נדידה מסיביר לצפון הודו ואינם נצפים בישראל.
ואז פונה הספינה לתעלה קטנה, ואנו מוצאים עצמנו בפינת אגמון ובו סירות עץ וקבוצת דייגים מקומית. במפתיע מתחילה התרחשות על הספינה ,ה"שאפול" נכנס למשא ומתן עם הדייגים, שיחה המלווה בהרבה "צוויקה " הסליבוביץ המקומי, התבדחויות אך אני מבחין שעיקר המאמץ לטשטש את חושי הדייגים, ובינתיים "האורחים" על הספינה עוברים לבגדי עבודה מהוהים. אנחנו נדרשים לעבור לחרטום, ודגים רבים מועלים לספינה, הספסלים שעליהם ישבנו מתגלים ככסוי למכלים אליהם מוטלים הדגים בשקים גדולים שהופיעו פתאום, עדיין ותוך כדי עבודה מתנהל משא ומתן בין ה"שאפול "לדייגים, סכומי כסף מועברים, כוסות משקה מועברים, ואני מתחיל להבין, שבמקום להיות אורח של המפקחים , עברנו לצד הגנבים, בהפרש של כמה שעות בלבד.
במהירות הכל מועמס, הספינה נכנסת עכשיו לתעלה מאד צרה, אנו מוקפים בקנה ובגומא ומפלסים דרכנו באיטיות רבה, בהמשך אנו מגיעים למעין אי קטן, ובין ענפים גולשים של עץ ערבה בוכייה, מתגלה מזח מאולתר, לידו הספינה עוצרת.
האישה שהייתה אתנו יורדת במהירות נבלעת בין הקנים, וחוזרת תוך כמה דקות עם גבר גדל גוף, לוחץ ידיים עם "השאפול", ובמהירות ובשקט מועברים שקי הדגים אל האי. לאחר שהורדו השקים ונבלעים בעשבייה העבותה, מופעלת בספינה משאבת מים קטנה, הסיפון התאים הסמויים, הכל נשטף, התאים הופכים שוב לספסלים, הגבר הגברתן מנפנף בידו לשלום. עוד בטרם חזרנו לאגם, כבר חזרו האנשים ללבושם המהודר, ספינת הדייג היא שוב ספינת תיירים
כבר ערב, להקות של ציפורים גדולות וקטנות מתקבצות לשנת הלילה, רוח קלילה בקנים, קרני שמש אחרונות החודרות בין הצומח העבות יוצרות בהרות, ומקסמי אור על המים.
הולך ותם יום הכרותינו הראשון עם הדלתא של הדנובה.
הטיולים שלנו לאיזור הדלתא של
איציק (וגלית ) זמיר.
הטיולים שלנו לדלתא של הדנובה יוצאים בקרוב, השאירו פרטים וניצור עמכם קשר :
ראו גם את מאמאיה, הריביירה של רומניה