יעדים מומלצים ערים ומיקומים אזורים ומחוזות הזמינו עצמאית אטרקציות ופעילויות מידע והמלצות

בוקרשט

בוקרשט – בירת רומניה – עיר הולדתי

לאחרונה יותר ויותר אנשים נוסעים לרומניה, חלק בטיולים מאורגנים ובחלקם לטיולי שורשים או באופן עצמאי לאותם המקומות ששמעו  מאחרים כי יפה מאוד שם. מרשמיהם אני למדה שהטיולים מאוד מצומצמים, שגרתיים  וחוזרים על מסלולים קבועים. מעטים המטיילים  החורגים מ מסלולים אלו. אז מתגלית להם ארץ  יפה עוד יותר, מגוונת בנופיה ובאוכלוסייתה.בוקרשט , עיר הבירה משמשת בדרך כלל כנקודת נחיתה והמראה ואינה זוכה לתשומת לב אמיתית . בביקורים שלי בערים שונות בעולם לאורך השנים למדתי שלכל עיר יש היסטוריה  ואופי משלה ומטייל סקרן ימצא עניין בכל אחת מהן כאשר הציעו לי לכתוב על בוקרשט קצת היססתי, הרי זאת עיר הולדתי והיחס שלי אליה טעון בזיכרונות ורגשות.  בבואי לכתוב עליה עולות בי גם תמונות מעברה והן  מוסיפות להבנתה היום.  אתחיל בהן .                                                                                                                                                             

**עירי היפה בוקרשט של ימי ילדותי מנתה אז פחות ממיליון תושבים, המדיניות הכפויה " מן הכפר אל העיר" כמדיניות של השלטון הקומוניסטי  לצורך התיעוש המזורז הייתה רק בראשיתה. בוקרשט אינה עיר עתיקה ממש במושגים אירופיים, היא רק בת כמה מאות שנים. העיר החלה את חייה כעיר בתקופה העותומאנית  כצומת דרכים, מפגש לסוחרים וחאן טורקי באזור של יערות וביצות. בימי ילדותי ברוב  פרבריה של בוקרשט  עוד היו רחובות צרים, בחלקם מרוצפי אבן, שופעי עצים רחבי צמרת וגינות ירק. היו בה גם שכונות אחרות בהן רחובות רחבים יותר ובתי מידות מוקפים חצרות מטופחות של המעמד הבינוני ובקצוות העיר עדיין היו שכונות כפריות ממש. אולם מרכזה של העיר שתוכנן עי אדריכלים  צרפתיים  נקראה  "פריז של המזרח" : בתי אצילים, ככרות מסוגננות ופארקים רחבי ידיים, ערוגות פרחים מטופחות, פסלים, אגמים ובהם שטים ברבורים. אני עוד זוכרת את עצמי כילדה קטנה מבלה שעות עם אימי בפארקים האלה.                                                                                                                                                            
 לפארק המרכזי של העיר צישמיגיו  (
(CISMIGIU אני חוזרת בערגה גם לבד וגם עם אורחים בכל ביקור שלי בבוקרשט. עצי ערמונים  מצילים על שדרותיה הרחבים של בוקרסט בצפון העיר. קשת הניצחון כמו בפריז, מבני הציבור והתרבות, האוניברסיטה, אולמי התיאטרון , אולם הקונצרטים והאופרה,בתי הספר , בתי המלון ובתי החולים , ארמונות המלוכה –  כולם נבנו בזמן המלוכה, בסוף המאה ה19 וראשית המאה ה20  בסגנון נאו- קלאסי שהיה מקובל אז באירופה. גם התיכון בו למדתי היה ממוקם באחד המבנים המפוארים האלה על גדות הנחל שחוצה את העיר. ברחובות המרכזיים של העיר היה מגוון חנויות  ושווקים מלאי כל טוב. העיר מוקפת בשרשרת אגמים מחוברים וביניהם יער עבות , זכר למאות הקודמות. החשמלית הגיעה לשם ממרכז העיר, זו הייתה הריאה הירוקה הגדולה, איזור הנופש של תושבי העיר . זאת  בוקרשט שעזבתי בעלותי ארצה בשנת 1960. 

בעלותי ארצה באווירה של שנות השישים  , החלפתי שם וזהות , שנות הנעורים, הנישואין ,גידול הילדים, ומעורבותי הפוליטית השכיחו ממני את רומניה . אחרי מות הורי לא דיברתי יותר בשפת ילדותי וכול קשר עם ארץ הולדתי אבד. חיי התנהלו  במלא העוצמה ולא היה  לי שום מושג מה קורה שם. עברו כעשרים ושלוש שנים ופתאום כמו "קול קורא" החלטתי לבקר ברומניה, עם בעלי. כבר מההכנות הראשונות לנסיעה זו שמענו על קשיים מפי אנשים והסתייגויות אפילו אצל סוכן הנסיעות שלנו. לא התקפלנו, נסענו ואז התגלתה התמונה השנייה:                                                       

** הנחיתה בבוקרשט הייתה טראומטית, פה עוד לא המאה העשרים. שדה התעופה קטן ומוזנח, מואר במנורה אחת בלבד, מעט נוסעים והרבה כוחות בטחון, בירוקרטיה אין סופית. נחלצנו  דרך שורת חיילים עם כידונים שלופים ותפסנו איזה רכב מקרטע למלון כבר בדרך למלון קיבלנו שיעור ראשון: הנהג התחנן שנקנה לו "פאקט קנט",  "לא בשבילי" אמר, הוא קצת התבייש והתנצל, זו שאילת חיים. בנו זקוק לניתוח ובלי האתנן הזה לרופא אין סיכוי לניתוח. אז שאלנו בתמימות "למה אתה לא קונה בעצמך?" האיש הבהיר לנו שלאזרחים רומניים אין כניסה לחנויות שמוכרים במטבע חוץ ורק שם ניתן להשיג מוצרים תוצרת חוץ  ולכן ערכם הגבוה הזמנו מהארץ חדר במלון , במרכז בוקרשט, לא רחוק משכונת ילדותי. הלובי במלון שומם ובו מנורה מסכנה אחת. הפקיד דרש מאיתנו בגסות את הדרכונים, טופס ההזמנה וחפיסת קנט! המעלית לא פעלה, אנחנו סוחבים את עצמנו ואת המזוודה במדרגות חשוכות לחדר עלוב. אני פותחת חלון וריח כבד של עצים שרופים ופחמים מכה באפי. נובמבר, כבר קר ומחממים את הבתים – זיכרון ראשון מהילדות הרחוקה.

קר במלון וקר בחוץ. יוצאים מהמלון לסיבוב  קצר. כמעט איני מכירה את עירי, הכול אפור, מלוכלך ומוזנח. הריסות ודחפורים בכול מקום. ברחובות נוסעים אוטובוסים רעועים ומלוכלכים. זו שעה שאנשים חוזרים מהעבודה, עייפים ושקטים. גם הם נראים אפורים כמו העיר. אחרי ארוחת הערב הדלוחה , ממבט מחלון החדר אני רואה עיר כמעט ריקה מאדם, פה ושם חולפים אנשים בודדים כמו צללים. העיר חשוכה ורק אורות מעטים מחלונות הבתים מציצים פה ושם וניצוצות מקווי החשמליות  מאירות לרגע את הסביבה .  למחרת היום הולכים לשכונת ילדותי . גם היא רק הרס ועזובה , אותות רעידת האדמה מ1977 נראים בה היטב.ממשיכים לאורך הנחל,  במסלול ילדותי אל התיכון. סתיו, עצי הגדה בשלכת, הרחובות מרופדים בעלים יבשים ורפש. כמה נשים בלבוש מרופט מעיפות את הפסולת מצד לצד במטאטאי זרדים עלובים. 

 אחרי הצהרים נוסעים בתחבורה הציבורית למוזיאון הכפר שממוקם ביער בצפון העיר .לפני עיני חולפות השדרות והמבנים היפים של העיר , העצים דולקים בצבעי השלכת. כמו במשך הבוקר אני חשה איזו כבדות והזנחה בכול, בעיר ובאנשים. חלונות הראווה לרוב ריקים מסחורה ומאובקים , הרבה קבצנים ברחובות, אנשים עומדים בתורים אין סופיים ליד חנויות עלובות או מתהלכים לאט גוררים את עצמם. החיים מתנהלים כמו בתרדמה, כמו בסרט איטי ובחוסר שמחת חיים. נאלם הפאר שילדותי.                                                                                                                

אז, כאשר עליתי ארצה  הגעתי מעיר אירופית, נאה ואלגנטית לישראל של ראשית שנות השישית . ארץ ענייה, לא נקייה , ערב רב של עולים, ארץ חסרת כל טיפוח וסגנון. עכשיו כאשר חזרתי לכאן הכתה בי תחושה דומה של פער – אנחנו חיים במאה העשרים ופה כמו נסוגו אחורה בזמן....                                                                                 

אני פוסחת על החוויות האישיות והמפגש עם זיכרונות הילדות, לא ארחיב גם על המסע של שלושה שבועות ברומניה של אז, ארץ מוכת פחד וטרור ואני חותרת לתמונת בוקרסט של היום  מהנסיעה של אז, 1983 חזרתי  עצובה וכואבת, ארץ הולדתי לא הייתה עוד, האמנתי שלעולם לא אחזור לשם יותר. אולם החיים התנהלו אחרת וחזרתי לשם אחרי ההפיכה ובניתי בית בכפר ומאז היא בשבילי ארץ בלתי נדלית לטיולים וכייף. אנחנו מארחים חברים ומשפחה ובין הטיולים ישנה  תמיד בוקרשט – עיר הבירה .                                            

**ממלחמת העולם השנייה, בארצות אירופה הערים שוקמו והתפתחו בקצב המודרניזציה והכלכלה,אולם  בבוקרשט שהתה באותן השנים תחת שלטון  חשוך שלא רק שלא שמר ולא פיתח אותה, הוא גרם להרס המרקם העירוני . הכול הוזנח והאוכלוסייה גדלה מאוד באופן כפוי מן הכפר אל העיר באנשים שלא הכירו תרבות עירונית מה היא . על כן בראשית המאה הנוכחית , אחרי ההפיכה העיר קמה מהריסותיה  ללא שום תשתיות מתאימות לזמן הזה. היום בוקרשט היא מטרופולין, עיר גדולה ומגוונת בעלת כשלושה מיליון  תושבים, עיר צפופה מאוד שאינה משתלטת על קשיי התחבורה למרות המאמצים הרבים שמושקעים בה ולמרות התחבורה הציבורית והרכבת התחתית .  על כן אנחנו נוהגים להתהלך עם אורחינו הרבה ברגל בין  זכיות החמדה של העיר לרוב אנחנו מתחילים את סיורינו במרכז העיר  מאולם הקונצרטים הנפלא " האתנאום – ATENEUM " , המבנה העגול בסגנון קלאסי שמופיע בצדק בכל פרוספקט של בוקרשט וכבר מבחוץ הוא מרמז על היכל תרבות אירופי. אם יש בו קונצרט – זכינו ואם לא פונים לדלת הצדדית מצד ימין, משלמים לשומר ונכנסים לבקר במבנה המיוחד ועוצר נשימה ביופיו.  מגיעים לכאן בדרך כלל מהכניסה הצפונית  לעיר דרך רחובה הראשי "קאלאה ויקטריה – CALEA VICTORIEI " . כאן החנויות המפוארות של העיר, ממוזיקה וספרים ועד חברות המותגים הבין לאומיים. כאן גם חלק גדול של אולמי התיאטרון ובתי המלון האיכותיים . בכיכר שליד אולם הקונצרטים מתקיימים בערבי הקיץ אירועים מוזיקליים פתוחים לקהל ולמי שמוזיקה היא ענינו מומלץ לבקר בבוקרסט בימי פסטיבל אנסקו אליו מגיעים ממיטב התזמורות והמבצעים בעולם סביב הכיכר הזו גם בנין ספרית האוניברסיטה והמוזיאון לאומנות שממוקם במבנה ארמון המלך . בהמשך הרחוב בפינת רחוב "אליזבטה – ELIZABETA"  נמצא הבניין המרשים של הצבא הרומני, בו גלריות ומסעדה מפוארת , ממול הקונדיטוריה ,קפשה – CAPSA" בעלת מוניטין של  מאתיים שנה , הריח וכל ביס שם  לא נשכחים. מכאן  יש כמה מסלולים שאנחנו בוחרים ואציין ללא סדר ממש את הנקודות  שאנחנו מכילים בסיורינו. בית הסנאט וכיכר האוניברסיטה שלקחו חלק חשוב באירועי ההפיכה , הרובע הישן  "ליפסקן - LIPSCANI " ששוחזר כרובע אמנות ובידור , החאן הטורקי ,חאן מאנוק – HAN MANUK" שהוא נקודת ההתחלה היסטורית של העיר. מול המבנים  המרשימים של הבנק המרכזי והמוזיאון להיסטוריה נמצאת מסעדה בשם "קרול קו ברה – CARUL CU BERE" שגם היא כבר מתקיימת למעלה ממאה שנים. לרוב יש בה נגנים והדקורציות הפנימיות מקורית מאז. בילוי נעים ומרגיע  אנחנו נוהגים לעשות בשבילי הפארק המרכזי של העיר "צישמיגיו – CISMIGIU" .

רצוי לשים לב למבנה המיוחד של עירית בוקרשט בצמוד לכניסה מהרחוב הראשי. בפארק גם נעים וטעים לאכול במסעדה שעל האגם ואפשר גם לשכור סירה ולשוט. בשוטטות ברחובותיה המרכזיים של העיר פוגשים שילוב של הבניה החדשה יותר ומבנים מסוגננים מעברה האצילי של העיר. בחלקם משוחזרים והם מזכירים גלויות מפריז. ברחובות צדדיים יותר מסתתרים שפע של פינות חמד, בתי קפה ומסעדות בגינות קטנות . אם הזמן מאפשר רצוי לבקר בארמון המלך בקוטרוצני – COTROCENI" שמשמש היום כבית הנשיאות  של רומניה, אבל אפשר לבקר בחלקו ובגנים שסביבו.בניגוד לארמון זה ביקור בארמונו של צאושסקו  " בית העם" שלא היה מעולם בית העם ממחיש את המגלומניה של דיקטטור. המבנה האדיר, הכיכר העצומה, שדרת המזרקות והמבנים  נבנו על הריסותיהם של רבעיים שלמים של העיר  על בתיה וכנסיותיה העתיקות . כול הקומפלקס היה אמור להיות רובע דיפלומאטי ועיר אסורה לאזרחים הרומניים והכול נבנה בזמן  שהתושבים סבלו חרפת רעב. מעבר למרכזה של העיר, בצפונה, ביער נמצא המוזיאון הפתוח, ממוקם על שפת אגם והוא בין המוצלחים מסוגו  באירופה. לכאן הובאו  מבנים ומשקים שלמים אוטנטיים מכל קצוות רומניה. הדרך למוזיאון , בתחבורה ציבורית עוברת דרך שדרותיה של העיר, איזור רוב השגרירויות הזרות . בדרך אפשר לבקר גם במוזיאון האיכר הרומני, בנין מרשים ובו מתקיימים ירידים  ומוצגים בו מלאכות ומנהגי מסורת עתיקים. כדאי לשים לב למבנה הקומוניסטי  " הניצוץ  SCINTEIA- "  הזהה בכול ערי הבירה שמעבר למסך הברזל. מכאן יצאו העיתונים ושודרו תוכניות הרדיו הרדיו , מטעם  השלטון. בין היופי והפאר של  העבר  עדיין ישנם מבנים מוזנים  ורמת הניקיון  לא מושלמת, אין לשכוח לרגע את השנים הקשות שהעיר עברה בחצי השני של המאה הקודמת. מסביב למרכז העיר ישנם רבעיים אין סופיים של שיכונים שנבנו בתקפה הקומוניסטית בסטנדרטים נמוכים ובהם גרים רוב תושבי העיר. גם השכונות האלה עברו מתיחת פנים, שופצו, נוסף גינון ומרכזי קניות, נבנו גם בתים חדשים. אפשר להגיע אל רובם ברכבת התחתית היעילה.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                      

מילה על הנושא היהודי : בבוקרשט התקיימו לאורך השנים שתי קהילות נפרדות אשכנזית וספרדית, לכל אחת היה בית כנסת ובית קברות נפרד. הקהילה הספרדית הייתה העשירה יותר, בעלת נכסים וקשר טוב עם השלטונות, גם בימי הטורקים וגם בזמן המלוכה. היום הקהילה היהודית בבוקרסט מונה כמה אלפים.בולט בית כנסת היפה ששופץ אחרי רעידת האדמה הגדולה "קוראל – CORAL" ובחצר שלו ניצבת אנדרטה לזכר השואה. שני בתי קברות יהודיים גדולים נמצאים בדרום העיר וניתן להגיע אליהם ברכבת התחתית.  עוד לא הזכרתי את השפע התרבותי, הצגות, קונצרטים ואופרה ואם אחרי ימים עמוסים בעיר רוצים לפוש הרי שמתחנת הרכבת צפון יוצאות רכבות לכול חלקי רומניה וגם ליעדים באירופה.  לכול אלה או לחלקם בהתאם  לזמנם אנחנו לוקחים את עצמינו ואת אורחינו . מול הציפיות הנמוכות מהעיר בוקרשט  מפתיעה כל פעם מחדש.

להזמנת טיול מאורגן לרומניה עצמאית באינטרנט במחיר מעולה [לחצו כאן]
ראו מלונות בבוקרש להזמנה עצמאית ללא עמלות תיווך, עד 40% הנחה : מלונות בבוקרשט

גלית זמיר – ערד -- 2013
ראו גם כתבה שכתבה גלית זמיר על אתונה בירת יוון.